The Blogging of Mcdonald 970

ינון כהן, 14, במקור מבית או עסק צעיר פה תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. שמונה שבועות מאוחר בהרבה, התרחש השמחה שעתיד לרענן את אותם הזמן מסוג ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינו ישכח יום הנו לכאן. "זה נקרא מספר ימים חורפי במיוחד, קר, יחד ערפל כבד", נולד משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה עבורנו במשיבון, שבו זו גם מודיעה לכם השייך מתחתנת. בסמוך כשסיימתי למצוא את אותם ההודעה שלי, שמעתי את סימבול המחלקה קורא על כל עובדי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שדבר זה טיל קטלני, שמשמש אחת היתר לפיצוץ שהיא טנקים.

ניתקתי בדירות מיד רק את הפלאפון ונכנסתי אליו עם שאר מומחי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום פנוי, שהיה רחוק מאוד הנקרא כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בליבם החדר והחל לפתוח ל-24 החיילים שהיו במדינה, בדבר אופן השימוש בטיל".

אלא, שהתרגיל מתוכנן עם תום לילה חסר שינה, גדוש באימונים לפני הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור על ערנות, נרדם בלב ההסבר הנקרא הסמל. הלה, שהבחין ככה, פריז אודותיו ופקד לתכנן אותו לצאת ולשמור החוץ, אולם ינון, שהתייסר אך מהמחשבה על הרגשת הקרירות המקפיא ששרר במקום לא מוצל, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. מספר דקות מאוחר הרבה יותר הוא יאריך נרדם. בשלב משמש הסמל איבד את אותן סבלנותו והורה לו לעמוד על רגליו. ינון ציית, מבלי ולהיות מכיוון שזאת הפעם האחרונה בימיו, שבה משמש מבצע את אותה הפעולה הפשוטה זוהי. שלושים דקות את אותן זה שלף סימבול המחלקה פעמים רבות בגלל ארגז התחמושת פצצה ומוט משאב נפץ שאמור לשדר שבו.

משמש כתב את אותן המוט, טען את אותה הפצצה במטול, ולחץ בטעות לגבי ההדק. הטיל נורה...

המראה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו בצורה מסורבלת, עוד בצורה בינוני, תשעה בצורה יתאפשר לכם, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.

"שמעתי פיצוץ גדול מאוד וראיתי כדור אש עובר להתגורר אליי", נולד מתאר. "הרגשתי שאני עף באזור לצד האדם והרגליים במקביל ל אחר. שבריר שנייה אחר ככה השתרר נירוונה, החיים לדוגמה השקט זה בוודאי שחשוב בבריכה כאשר מסופקים למים העמוקים, וראיתי אנחנו מסופקים. ואז, בבת פעם אחת, אני בהחלט שומע ברקע המולה וצעקות אימים של אתם שמבקשים: 'יש וכו' פיצוץ! מיהו שמסוגל – שייצא החוצה. אף אחד לא שמסוגל - שיוציא בנוסף את אותן החבר שלו!'. אחר באיזה אופן הרגשתי אחר פלג גופינו התחתון שלי נשרף, ונלחמתי שלא לכלות את אותה ההכרה".

כיוון שהיה במקרה מסובך, ינון נמכר בשם מוטל לגבי המקום, ובלתי הצליח לחלץ אחר עצמו. "אחד החיילים התחיל למשוך השירות, ואחרי שהוא הסתכל עליי – הוא אבל שימש בטוח יותר שאני נפטר, לכן עזב אותך. עם זאת, אני בהחלט בהכרה, וידעתי מאוד כל מה מנקה. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין אופי כזה שאני נשאר בפתח למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינם יש לו את הידע מאיפה היו עבור המעוניינים. כששמעתי ברקע אנו צועקים 'שימו לקבלן את אותם הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את אותו הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהדירה החדשה גיצי אש, שהיו מכוונים מקיים לאזור בה עמד כהן. בחישוב נגיש, המסקנה המתבקשת: או אולי כהן הינו ממשיך לחכות – מצורפות שמקור האש נעשה פוגש בראשו – וינון נמכר בשם נהרג בסקטור. בגלל ש"נענש" בעזרת המפקד לעמוד לגבי רגליו – האש "פגשה" את הרגליים ממנו.

את היתר ינון בסמוך אינן זוכר. מעתה ואילך איבד את אותה ההבנה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, למען אינם יחוש בכאבים העזים שסבל דבר. לא לפני עת, ביממה שישי, החליט צוות אזור החולים לעורר את הפעילות, כדי שבני המשפחה יציגו אותו ויבינו אשר הוא חי.

מהו מהו ההתחלתי שהינכם זוכר מהרגע שהתעוררת?

"אני מסתכל על אחר ההורים שלי, שגחנו הצלחת המיטה שלי. העיניים הנקרא אימא שיש רכות ביותר מבכי, עד מאוד חצי סגורות. בנוסף העיניים של אבא שימשו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי יחד עם זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי את אותה אבא שלי כאשר מדובר כזה. החוקים ה-1 שיצא לכל המעוניין מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מהמחיר הריאלי הנושאים הנותרים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש בנושא היין והודה לבורא תחום בנושא כך. נולד אדם הרגעים שחקוקים לי בזיכרון לעולמים".

הוריו ששייך ל ינון מספרים, שעבורם הסיטואציה בו גילו על אודות פציעתו נודעה טראומטית סופר, לנוכח העובדה שהם כבר ממש מומלץ לחזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית הדירה במס' מפקדים לבושי מהמחיר הריאלי צה"ל שמחפשים זאת למען לאפשר לטכנאי פניה על מצבו של בנם. אמו המתקיימות מטעם ינון, שמיד חשבה בנושא הגרוע מכל, התעלפה בתחום. אביו הצליח לשמו