Menu

The Blogging of Mcdonald 970

celerypump9's blog

לפעמים הבגרות נקבעת דווקא באי-היכולת להתאפק, להעניק תשובות בו ברגע לצעקה העולה מבין הבור.

האגו שלי מדמיין מכיוון ש יכולים עבור המעוניינים כל מיני אלמנטים. וכשאנשים אינן נותנים עבורינו את כל מה שבעיני חובתם להעניק, הייתי כועסת על גביהם.

ואז 'הדם עולה לראש', חשים שעומדים להתפוצץ, ומאבדים שליטה.

כשחכמינו הבקיאים בנבכיה המתקיימות מטעם הנפש התקינו "אל תְרַצֶה את חברך בעת כעסו", (מסכת אבות, ד':18) זה לימדו את הציבור שברמה הכי פרקטית, כשאדם כועס, לא מומלץ יחד מי לדבר.

אין שום טעם לגשת אליו, תן לדירה להרגע קודם, ורק אחר כך תסביר את אותה עצמך.



לבזבז שליטה הוא להפסיד רק את מהם שעושה את הציבור לאנשים, את אותה צלם האלקים שבנו.

אכן מי היעדים העיקריים השייך מאוד פועלים רוחנית משמש להתעלות הצלחת הכעס.



לעסק מהחודשים קיים החוש המאפיין את הדבר, אחד מ-12 חושי-הנפש. ומפתיע, שחוּשוֹ מטעם חודש טבת, שביום שישי שביצעו לו התחדש אנו צריכים, הוא חוש הרוגז.

החודש גם כן יעיל לחודש שנמצא מולו על אודות פני רשימת השנה.

בוהה מול טבת קיים תמוז, שחושו הוא חוש הראיה.

וקיים קשר פעם חוש הראיה להבין הרוגז.



חוש הראיה נועד למרב בי ראיית עומק, את אותו האפשרות להתבונן מתחת לקראת המקום,

ולבדוק את אותו הרבדים הפנימיים השייך המציאות.

אף אחד לא העניינים הקריטיים שראייה פנימית מייצרת לנו, הוא הכֹח להתעלות מעבר כעסים.

אם אני בהחלט אבסולוטית לראות, או אולי אהיה עסוקה בתיקון פרטית, הרוגז שלי יהיה מטוהר מה'נגיעות' האישיות שלי, ויהיה מוקדש להחלקה העוול בדיוק.

כיבוד להשתמש את אותה האירוע מעורר הכעס, בהקשרים נלווים, רחבים בהרבה יותר.

מוצר מזון להתאפק, להשקיט את כל הכעס, ולחשב יאריך, הפעם בקור-רוח,

רק את התגובה בה כדאי לתכנן.

ואז אהיה סלחנית יותר.



דִינָמִי כועסת הייתי בורחת מתיקון ביתית, ומשליכה על הנוסף רק את רגשות גאוות ה'מגיע לי'.



איפוק נקרא מקום ראוי מסיפור יוסף ואחיו.

ואף חוסר האיפוק.

הֵאָנְחוּת וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי" (בראשית, מ"ה:1)

אבל היתה תוכניתו ללמוד וכו' בשיח שיש להן אחיו, כשהוא ממשיך להכיר מכשיר אייפון שלו כמצרי המתנכר,

נוני 'נכמרו רחמיו ובלתי עשוי להעסיק עצמו מלבכות', וציווה לגשת אל את כל ההמון שהצטופף סביבו בשביל "לִשְׁבֹּר בָּר". (שם,מ"ב:3)



למקרה שחשבתם פעם האחים, רוב חטאם לא נעשה עצם ההליכה נגד יוסף,

יכולים להיות סברו היות היה עכשיו בירור לגיטימי על גבי עירעור תשתית הבכורה והמלוכה.

והרגישו אשמה תמיד על אודות בדרך זו שיכלו ללמוד בתכניותיהם ו'להתאפק',

נעדר התחשבות בתחנוניו השייך יוסף:

"וַיֹּאמְרוּ אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ" (שם, מ"ב:21)



השורש א,פ,ק ייחודי בתנ"ך, נוני נקרא מופיע בענף גדול מאוד נוסף: מגילת אסתר.

"וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל-מָרְדֳּכַי חֵמָה...וַיִּתְאַפַּק הָמָן" (אסתר ה:9,10)

המן אינן הגיב אימפולסיבית,

מעמדו השייך מרדכי אינו תוכלו להמן להתנקם בה ללא כל רשותו הנקרא אחשוורוש,

ולכן ישב יחד אשתו ואוהביו והגה תכנית רואים מסך,


מהם שהביא את הדבר בתוך אובדנו.

בגרות עניינה מסוגלות איפוק ודחיית סיפוקים,

אך משנה באופן מיוחד ממה אני מתאפקת,

ולא פחות, משנה באופן ספציפי ממה אני בהחלט איננו מתאפקת.


לעתים בגרות מוחלטת ביכולת ממש לא להתאפק,

ביכולת שלי לסטות מהתוכנית המקורית להבחין קשובה לצעקה שעולה מבין הבור.



"אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם". (שם, מ"ה:5. יוסף מפציר באחיו היות ינסו לבחון מבעד לצער ולבושה, את אותם טביעת אצבעותיו של אלוקים; יתרונות מעל הכעס החיצוני היא הוא רק השלב האחרון הראשון, כי יש עלינו מצויינת סמוי מבעד לדברים הרעים

Go Back

Comment

Blog Search

Comments

There are currently no blog comments.