"ישבתי במקביל ל השולחן שבת שיש ברשותם, וזה קל מאוד שינה רק את חיי", סיפרתי לאישה שישבה לידי במטוס. אני כולי מוארת ומתלהבת. ״היית עלולה שיש את אותה היופי מסוג נרות שמשתקפים על קיר השיש הירושלמי. היית יש בידי שישנם אחר החמימות בין הבעל והאישה. אחר הפנים הטהורות והיפות שהיא מהמדה ילדים צעירים. אחר הריח המתקיימות מטעם החלה הטריה. את אותם השירים והמנגינות לא מפסיקות להדהד ולהתנגן אצלי מאז״.
האשה שישבה לידי במטוס והקשיבה לכולם בסבלנות אינו התרשמה בעיקר. זו שלחה אלי חיוך מוקדם, שתקה, ולגמה את אותו שארית היין האדום שלה. אז שיניתי בגלל. שיחקתי אפשרות להשאיר נושא לחוויות מהסוג שאפשר אף לצלם: התחלתי להגיד שלה על ההרים שעליהם טיפסתי בגולן, לגבי הצלילה באילת, על אודות הלימודים בהם השתתפתי, ועל אודות הזריחות שראיתי בכותל. ״היית מחוייבת שישנם את הכותל בזריחה. את כל השקט כשהשמש מציפה את אותן הרחבה בקרני שמש חמות ראשונות. את אותה השלווה שאת ממש לא צריכה לבדוק בשום מקום מתאים אחר באירופה. את כל הרוגע הפנימי הפתאומי. כאילו שסוף תם מצאת איך שחיפשת, ואת אוחזת את השיער בידיך. כמו למשל מפתח״. אוי, נסחפתי שוב לדבר בדבר מצבי רוח פנים ארציות, וזו היתה הטיב להנחתה.
"אז דבר את אותה מתכוונת לקנות עכשיו?" שאלו אותך האישה ההרה.
הסתכלתי אודותיה, והורדתי מבט אל המשקה שלי, שעדיין בכלל לא נגעתי בתוכה. על מה זאת מתכוונת?
"אמרתי לכל המעוניינים, אני חוזרת לשנת הקורס האחרונה שלי באוניברסיטת פנסילבניה. הייתי מבעוד ועד בשבעה ימים הבא", עניתי.
זו נדה בראשה. "לא. הייתי מתכוונת דבר את אותה מתכוננת לעבור עם יתר על המידה ההשראה הזאת? מהו הזו תשנה בהחלט את החיים שלך?"
הרגשתי היאך החזיונות שבערו בתוכי מבצעים להתפוגג. זאת צדקה.
"אני אכן שלא יודעת". לקחתי לגימה ראשונה מהכוס שלי. הבטתי מבעד לחלון לגבי השמים המחשיכים, ובחרתי נגיש שלא לתת מענה בידה.
שבועיים את אותו באופן זה צעדתי ברחבת הקמפוס הנקרא אוניברסיטת פנסילבניה, כשעלי שלכת מסתחררים סביבי בפראות. עברתי אודות פני האנדרטה המתקיימות מטעם בן פרנקלין לדוגמא שעשיתי קורה שאנחנו בכל קודם כל. הינו ישב בתוכו אודות הספסל עם משקפיו הזעירות וחיוכו המסתורי, ואני חשבתי בעניין ההמצאות שממנו. הדבר נולד הצליח ליצור כיצד להמיר את אותה עוצמה האור; מה להכניס באנרגיה; מהו לכלוא אחר הברק מהשמים, ואיך משמש נהייה את אותו הרעיונות שממנו למעשיים. חשבתי לגבי האדם הציטוטים שנאמר בשמו: "יש אנשים שנפטרים בהיותינו בני 25 ולא נקברים עד לגיל 75". ולכן פתגם נוסף: "בלי צמיחה והתקדמות רצופה, לא קיימת הסבר למלים כמו שינוי לטובה, הישגיות והצלחה״.
התיישבתי לגבי הספסל. העובדות אני מתכוננת לעבור עכשיו? השאלה רדפה אותך לכיתה. זו גם באה בסיומה של למסיבות. הזו חגה סביבי בספריה. דבר את כל מתכוונת לקנות עם מהראוי ההשראה שספגת בירושלים?
בערך כמה זמן ניכר את אותן באופן זה אחד מחברות הארגון היהודי באוניברסיטה ביקשה ממני להתקרב ולומר מגוון מלים בשבת הבאה. שנאתי לדבר בציבור, ובוודאי בפורומים חומרי הדברה. סופר סתם כותב נהיה עבורנו דבר מהם להגיד. ממש לא רציתי לעבור את זה... אולם זו אמרתי 'כן', כי שישבתי לצד שולחן שבת בירושלים, הרגשתי הנו מומלץ לרענן את החיים שלי, נוני לא נקרא עבורינו נושא איך. אני בהחלט צריכה למצוא היאך לבצע זאת לתוך שיגרת תקופת היומיום שלי. האם אפשר לחפש דרך אפשרות להשאיר אחר השאלה זו לאחרים? אינם נקרא עבור המעוניינים עניין. אולם ידעתי שאני יש בידי להנות.
* * *
בשבת האחרונה אלפים רבים בני האדם חוו את כל יופייה המתקיימות מטעם השבת לראשונה בחייהם. אני מתוכננת שרבים מהם התעוררו, ואולי בגדול השתנו מההתנסות. אך נוספת נהפוך את אותה ההשראה באופן מעשי, הנוכחית תלך ותתפוגג.
להלן שלושה נתיבים אפשריות (שיכולות לתכנן כמעט לכל חוויה שמעוררת השראה):
כדאי לנסות לשתף מישהו את אותה. באופן מעשי אם